כאשר הטמפרטורות מתחילות לעלות לקראת חודש מאי, יחד עם לבלוב הפרחים, מקובל להתחיל לראות פרסום של חדרי כושר ומאמני כושר לגבי הכנת הגוף לקיץ.
הפרסומות מלוות בתמונות של גברים צעירים או נשים צעירות בלבוש מינימלי החושף בטן שטוחה ומעוצבת עם ה"ריבועים" הנחשקים.
מה הבעיה עם זה? הרבה!
את מי מנסים לשכנע? – על פי סקרים, רוב האנשים בישראל לא פעילים גופנית. מצב ההשמנה הולך ומחמיר גם בקרב ילדים וגם בקרב בוגרים. האם פרסומת שכזו ממוקדת לאוכלוסיות הלא פעילות הללו? או אולי הפרסום מכוון לאוכלוסיות שגם ככה מגיעות להתאמן. האירוניה היא שחלק מהאנשים לא באים להתאמן בחדר הכושר כי הם מרגישים שהם לא מספיק בכושר כדי להגיע לחדר כושר (אירוניה דומה למצב בו אנשים מנקים את הבית לפני שמגיע המנקה כי "לא נעים"). יש אוכלוסיה שלמה של אנשים שרצוי שנקרב לעולם הכושר ואנחנו מתעלמים מהם.
מהו המסר? – המסר העיקרי שפרסום כזה מנסה להעביר הוא שכושר עושים כדי להראות יותר טוב. המראה הוא אמנם תופעת לוואי של כושר אך לא צריכה להיות המטרה העיקרית שלו. הדבר דומה לצחצוח שיניים. אנחנו נהנים ממראה של שיניים יפות יותר כאשר אנו מצחצחים אבל הסיבה העיקרית היא כדי שהשיניים לא יירקבו לנו ושנהנה מהן לכמה שיותר שנים. בדומה, הכושר הוא צורה לשמר את הגוף שלנו כדי שנוכל להנות גם ממנו לאורך שנים. כושר גופני כבר הוכח כתרופת פלא בעלת תופעות לוואי חיוביות המשפיעה על כמעט כל תחום בריאותי. כושר יכול להוות מנגנון הנותן מענה לבעיות בריאותיות רבות על ידי מניעתן, שיפור המצב או אף החלמה מהן. מדובר במגוון רחב של בעיות בריאותיות נפשיות (דכאון), פיסיולוגיות (מחלות לב וסוכרת), עצביות (כאבי גב) וקוגניטיביות (אלצהיימר ודמנציה) וזוהי רק רשימה חלקית של תרומות הפעילות הגופנית. אדם סיעודי שאיבד את עצמאותו יודע שהיה נותן את כל ממונו כדי לחזור לקו הבריאות. האם אדם חייב להפוך סיעודי כדי להבין את זה? כאשר השיניים נרקבות, הן כנראה לא יחזרו חזרה לקדמותן ולא משנה כמה נצחצח. כאשר הגוף כבר נותן אותות של מצוקה, יהיה כבר קשה להחזיר את הגלגל אחורה. כושר הוא השקעה לעתיד הקרוב והרחוק כאחד. מדוע אנחנו מתמקדים בדבר זמני כמו מראה חיצוני במקום בדבר חשוב יותר שישרת אותנו לאורך כל החיים?
מהו החלום? – הייתי רוצה לחיות במקום בו המסר הוא "הכן גופך לחיים". מקום שבו אנשים מתגאים ביכולות שלהם יותר מאשר במראה שלהם. מקום שבו אנשים לא מתביישים להתאמן כי הם לא נראים כמו המתאמנים שהם רואים בפרסומות ובמדיה. מקום שבו היחס לחשיבות הפעילות הגופנית דומה ליחס לצחצוח שיניים וההקפדה על כך היא לאורך כל החיים. ואם אחרי כל זה, מצליחים גם ליצור "ריבועים", מה טוב.
הערת אגב: מספר חודשים לאחר "הכן גופך לקיץ" יהיה ניתן לשמוע מסר דומה: "אחרי החגים זה עכשיו…". בואו נעבוד יחד להוציא את עצמנו מעבדות המראה לחירות התנועה. תתחילו לזוז (אתם תודו לי אחרי זה).
נדב בקר (M.P.E.) – בוגר תואר ראשון ושני במסלול למדעי האימון הגופני, ראש תחום לימודי חדר הכושר בקמפוס 'שיאים' מועדון הספורט באוניברסיטת תל אביב, אס"א תל אביב ע.ר . מרצה בתואר ראשון במכללת סמינר הקיבוצים. רכז קורס "מדריכים לאימון פונקציונלי".
