הצורך בתנועה הוא בסיסי וטבעי לצד הצורך במגע, שינה והזנה.
התנועה הוא הצורך הראשוני לקיום חיים והיא אשר מאפשרת גדילה והתפתחות תקינים בכל תחומי ההתפתחות – הקוגנטיבי, החברתי,הרגשי והתנועתי. בתהליך ההתפתחות קיים קשר ישיר בין התחומים. כך שהתפתחות תקינה בתחום אחד ישפיע על התפתחות בשאר התחומים והתפתחות לא תקינה באחד מהתחומים גם הוא ישפיע על שאר התחומים.
ההכרות של הילד עם העולם הסובב אותו וההכרות שלו עם עצמו מתרחשת תוך כדי תנועה. העובר ברחם אימו מתנועע ,נתקל בדפנות הרחם וכבר בשלב זה מתחיל את תהליך הלמידה על גופו. ובהמשך חייו, הילד הרך המושיט ידיים וניתקל במובייל מעל מיטתו,לומד על יכולת התנועה של הידיים, ובעודו זוחל בכדי להגיע לחפץ שהוא רוצה בו, לומד הילד על המרחב שמסביבו, וכך כשהוא כבר הולך ,רץ ומדלג אם לעבר אנשים שהוא מעוניין ליצור איתם קשר או לעבר מטרה אחרת שהוא הציב לעצמו , מפתח הוא את כישוריו בכל התחומים.
התפקיד המרכזי שלנו המבוגרים,ההורים,המורים המדריכים לתנועה בגיל הרך הוא לאפשר ולעודד את הילדים לתנועתיות ולהתנסויות בתנועה במגוון רב של הזדמנויות. ככל שהילד יתנסה בתנועה, כך יוצבו בפניו בעיות אשר ידרשו ממנו פתרון. לדוגמא- ילד שזוחל רוצה להגיע לצעצוע שלו ולפניו כרית עליו להחליט האם לעבור על הכרית או מסביבה בכדי להגיע למטרה. ילד שהכדור התגלגל לו מתחת לשולחן עליו להחליט כיצד להתארגן עם הגוף בכדי לקחת את הכדור. המבוגר אשר יביא לילד את הכדור מונע מהילד התפתחות ביכולת החשיבה לקבלת ההחלטה.
לקראת סוף השנה הראשונה ותחילת השנה השנייה של הילד הוא "לומד" את תנועות ההליכה . הוא "לומד" לתאם בין אברי הגוף כלומר בין הידיים לרגליים לידי תנועה אחידה של הליכה. פעילות זו המתוארת כיכולת קורדינאטיבית של הילד דורשת מהילד התנסויות אין ספור. כל אחד מאיתנו הרי יודע שעל הילד להתנסות בהליכה בכדי להצליח ושאין ביכולתינו לעשות זאת במקומו. כך עלינו לחשוב ולפעול גם בשאר תפקודי היום יום. ולכן חשוב לכולנו לזכור שבמידה ולא נאפשר לילד את ההתנסויות הרי שנמנע ממנו את הדרך הנכונה להתפתחות תקינה.
בגיל הרך מתרחשים תהליכי התפתחות ונבנית תשתית לתנועה, מעוצבים הרגלי תנועה והרגלי פעילות. אנשי חינוך רבים נוכחו כי בשנים האחרונות הילדים פחות מתנועעים וזאת עקב עליה בטכנולוגיה,משחקי המחשב וצפייה במשך שעות רבות מול מסכי הטלוויזיה. הילדים פחות משחקים במרחב פתוח. מי מאיתנו רואה היום ילדים משחקים 'מחבואים','חמש אבנים', 'קלאס','חבל ארוך' ועוד ממשחקי הילדות של פעם אשר באמצעותם פיתחנו כישורים חברתיים ,רגשיים ומוטוריים. מתוך המשחק התנועתי מתפתחת ומתבססת ההערכה העצמית והדימוי העצמי, נבנית חשיבה רציונאלית על בסיס החשיבה האינטואיטיבית ומתפתחים הכישורים חברתיים.
מה מקור כל ההתפתחות?
מקור ההתפתחות במערכות החושים. מערכות חושים חיצוניות אשר להם אברי החישה הם אלה ה קולטות מידע מהעולם החיצון –העין, האוזן, העור, האף והפה. מערכות חושים פנימיות אשר להם יש את אברי השלד,השרירים ,הגידים והן המיידעות אותנו בדבר התנועה וההתמצאות במרחב. כל מערכות החושים הן הקולטות את המידע המועבר דרך חיישנים אל המוח. זה, מעבד את המידע ומפענח את המקום שממנו הגיע התחושה. לאחר עיבוד המידע משדר המוח תגובה מתאימה לגירוי והביטוי לכך יהיה בפעילות המוטורית.לדוגמא- הילד מנסה לעבור מתחת לכסא. אך הגב נתקל במושב הכסא. ממערכת החישה הקינסתטית, על ידי נגיעת הגב בכסא הועבר שדר למוח אשר ממנו יצאה תגובה כלומר תנועה האומרת להתכופף יותר, לזחול.
דוגמא נוספת- קרבנו יד למקור חם, מערכת החישה הטקטילית שהיא מערכת העור, שלחה את המידע על החום אל המוח. המוח שקיבל את המידע ועיבד אותו שלח אל עצבי היד תגובה מוטורית להרחקת היד ממקור החום.
בדרך זו של קלט – עיבוד מידע- ופליט נעשים כל תהליכי הלמידה בהתפתחות האדם.
לסיכום- עלינו לספק , ליזום, ליצור מגוון רחב של גירויים לכל אחת ממערכות החושים ,ובכך אנו משפרים,משכללים,מפתחים ומובילים את הילד להתפתחות תקינה.
סמדר כרמון – רכזת תחום הגיל הרך בקמפוס שיאים המועדון לספורט באוניברסיטת תל אביב, אס"א תל אביב ע.ר