טיפוס הרים- הדרך להצליח בדיאטה
כל מי שהתחיל פעם דיאטה יודע עד כמה ההתחלה יכולה להיות קלה עם המון מוטיבציה אך באמצע הדרך נשברים ומוותרים על המשימה בגלל הקושי, חוסר הסבלנות וההתקדמות האיטית שלפעמים מרגישים במשך תקופה ארוכה. במקביל, אנו שומעים לאחרונה על הרבה סיפורי הצלחה מרשימים בכלי התקשורת של אנשים שירדו 20, 30 ק"ג ואף 60 ק"ג. אכן ירידה מרשימה ומעוררת קנאה המעלה שאלות רבות בהקשר ל"איך" הם הצליחו? ואם הם הצליחו, למה אני לא מצילח?
השלב הראשון הוא לקרוא את האותיות הקטנות. רוב סיפורי ההלצלחה המרשימים הם במשך שנים! ירידה של 20 ק"ג הינה בשנה ואם מדובר על 40-60 ק"ג משך הזמן הוא 2-3 שנים. אם עושים חשבון פשוט, קצב ירידה של משקל רב אך לאורך זמן הינו יחסית איטי! אין מדובר על 4-5 ק"ג בשבוע (אולי רק בשבוע הראשון). הקצב הממוצע המסמל ירידה אמיתית לאורך זמן הוא 1.5-2.5 ק"ג לחודש. קצב שלכל הדעות עלול לייאש בשלב ראשון כל פוצח בדיאטה המטרה הסופית שלו היא עשרות ק"ג.
מכאן נשאלת השאלה איך "היורדים בגדול משקל" עושים את זה? איך הם מגיעים למשקל היעד המרשים בלי להישבר בדרך?
משל הדיאטה וטיפוס ההרים
אחת הדרכים להתמודד עם המסלול המייגע של הירידה במשקל עד למשקל היעד, היא להתיחס לתהליך כולו כאל "טיפוס הרים". שימו לב לדמיון בין מסלול הטיפוס לפסגת ההר לבין מסלול הירידה במשקל עד למשקל היעד הרצוי.
התחלת הדיאטה- הצעד הראשון בטיפוס לפסגה
נקודת ההתחלה היא הסתכלות אל הפיסגה. אתה עומד במורדות ההר ומביט למטה ורואה את ההר מולך. חושב איזה כייף והרגשה טובה תהיה לי כאשר אגיע לפיסגה. את מסתכל על שביל ההתחלה ורואה איך הוא עול בדרך בטוחה, אך לפעמים קצת תלולה עד לראש הפסגה. אתה מתחיל את המשימה עם המון אנרגיות ומוטיביצה ומצב רוח טוב. מצוייד בכל הציוד הנדרש של נעלים טובות, תרמיל חזק, צידה לדרך וכמות שתיה טובה. אכן, בנקודת ההתחלה כל צעד ממלא אותך בסיפוק והרגשה טובה. אתה מתקדם ורואה בעיני רוחך איך אתה כובש את הפיסגה.
אמצע הדרך לפיסגה
הגעת לאמצע הדרך בטיפוס לפיסגה, עברת כבר כברת דרך ארוכה ואם תסתכל אחורה תוכל לראות כבר את הנוף היפה שהשארות מאוחריך אך דברים אחרים מתחילים להפריע להמשך הטיפוס. אתה מתחיל לחוש את העייפות בכל הגוף, הרגלים כבודות, השרירים צועקים למנוחה, היבלות מתחילות להתפתח בנעלים ואין לך בררה אלא להוריד את קצב ההליכה. למרות שהפסגה עכשו נראת יותר קרובה, המוטיביצה שלך להגיע אליה מאד נחלשה. השביל הברור שנראה בהתחלה מתגלה כל מתפתל ותלול הרבה יותר ממה שחשבת. אתה מתחיל לתהות בשביל מה? למה להמשיך לתפס אם לאחר תקופה לא קצרה אתה (חצי שנה-שנה) אתה מתאמץ ועדיין לא הגיעת לפסיגה. האם כל המאמץ שווה את ההשקעה? האם לא עדיף לותר עכשו ולרדת חזרה?
אמצע הדיאטה גם היא לא קלה
אכן, דומה מאד לשלב אמצע הדרך בדיאטה- כבר ירדת יפה 10-20 ק"ג אך הדרך עדיין ארוחה. אתה שומר ולפעמים "סובל" כבר תקופה ארוכה והמוטיבציה הגבוהה שהיתה במתחילת הדיאטה לא תמיד נשארה בלבך. יש לך עכשו שתי אפשרויות- להפסיק את תהליך הדיאטה או להתגבר על ההתלבטויות והקשים ולהמשיך (גם אם בקצב איטי יותר)במטרה לכבוש את הפיסגה (להגיע למשקל היעד שהצבת לעצמך). אחד הדברים שיכולים לעזור לך הוא לעצור להסתכל אחור, להתרשם מהנוף היפה שנפרש מתחתך, לנשום את האויר הצלול והקר במקום החדש בו אתה נמצא ולהבין שגם אם הדרך עוד ארוכה, עם עוד קצת השקעה אתה יכול להגיע לסיים את המשימה שהצבת לעצמך.
ההר עדין שם
כן, המסע יותר ארוך ממה שחשבתם בהתחלה אך התוצאה הסופית, המטרה שבגללה התחלת את כל המסע עדין נשארה במקומה. נכון, המסע לא קל והמשך כל צעד מלווה בכאבים, תסכולים ולכך קצב ההתקדמות עלול להיות יותר איטי בשלבי אמצע הטיפוס מאשר בהתחלה. עם זאת, אם הצבתם לעצמכם את המטרה הסופית של ההגעה לראש ההר, זה לא משנה אם זה יקח עוד זמן, העיקר לא להתיאש ולהמשיך את הטיפוס.
חיזוקים: שאיפות לפסגה ולא להתסתובב ולחזור חזרה
הסתכלו על הדרך שכבר עשיתם לפסגה, חשבו מה היה קורה אם עכשו אתם מחליטים לרדת? הבעיה הרצינית היא שהירידה חזרה לתחילת ההר, יכולה בהחלט להיות הרבה יותר מהירה מהטפוס על ההר. כולנו מכירים את "נשברי הדיאטה" שעולים חזרה את כל המשקל בשילוב ק"ג נוספים כאקסטרא. אם המטרה שלכם היא למשל לרדת 40 ק"ג ואחרי שנה ירדתם רק 20-25 ק"ג. נכון שעברה כבר שנה של השקעה ואתם רק באמצע הדרך אך חישבו על השנה הבאה וראו מול עינכם את התוצאה הרצויה ואל תרימו ידים באמצע תהליך הירידה. קחו אויר, חזקו את האחיזה בקרקע, חדדו את נוהלי ההתקדמות וחזרו למסלול הצעידה המקורי למרות התסכול שבעייפות וירידת המוטיבציה. המשיכו להתקדם צעד אחר צעד ופרגנו לעצמכם על הדרך שכבר עברתם וחייכו לעצמכם כשתדמינו איך תראה הפיסגה ותרגישו הרבה יותר קלים,חטיבים וקלים בסיום הדיאטה.
