שכיחים המצבים בהם הורים נושאים את ילדיהם על ידיהם, כתפיהם וכדומה. מסתבר שהקושי לנשוא את הילד (רלבנטי לכל אדם בכל גיל) משתנה במצב ערות לעומת מצב של שינה.
נשיאת ילד (או מבוגר) במצב של שינה כרוך במאמץ רב יותר של האדם הנושא לעומת מצב בו הילד ער.
הסיבות לכך הן כדלהלן:
טונוס השריר – מדובר במתח השרירי הנמצא אצל כל ייצור חי. הטונוס השרירי הנו מצב של כיווץ תמידי של שרירי הגוף במידה מסויימת. לכל אדם טונוס שרירי המסייע לו לבצע תנועות שונות במהלך היום ואף פעולות ספורטיביות. חשוב לציין שטונוס נורמאלי מסייע ליציבת גוף תקינה.
במקרים של טונוס גבוה מדי באופן חריג מדובר בפתלוגיה המכונה:" היפרטוניה" (Hypertonia). מצב של הפירטוניה גורם לנוקשות יציבתית ורגישות למגע. ואילו כשמדובר בטונוס נמוך מדי מדובר בפתלוגיה המכונה: "היפוטוניה" (Hypotonia). מצב של היפרטוניה מאופיין ביציבה רפויה וגמישות יתר. שני מצבים אלה קיימים בדרגות שונות ושכיחים במחלות הקשורות לתפקוד המערכת העצבית וכן בפגיעות מסוגים שונים (ישנם מקרים רבים בהם החולה אינו שולט במצבים ובתנועות השונות המצריכות הפעלה של שרירים).
תפקידו של הטונוס השרירי הוא ליצור נוקשות מסויימת בכדי ליצור יציבות. הגוף נמצא בכל עת ביחסי גומלין בין יציבות לתנועתיות והטונוס השרירי מאפשר יציבות עם אפשרות ליציאה לתנועה. היציבות נוצרת בכך שהטונוס השרירי יוצר לחץ דחיסתי תקין על המפרקים אשר גורם להם באופן טבעי לשמור על מנח יחסי קבוע. לדוגמא: כאשר מרימים ילד ער, הטונוס השרירי סביב הצוואר יגרום לו לשמור על צוואר בהמשך לעמוד שידרה ולא יאפשר לצווארו ליפול לאחור.
בעת שינה טונוס השריר באופן טבעי נמוך יותר לעומת מצב של עירות. לכן קל יותר יהיה לנשוא ילד ער מאשר ילד ישן. מעניינת העובדה שטונוס השרירים בעת השינה אינו דומה בכל שלביה. בתחילת השינה הוא גבוה יותר וככל שהשינה עמוקה יותר, טונוס השריר פוחת. במצב זה, הטונוס אינו שומר על מנחי המפרקים והם נתונים לשינויים בכל עת. לכן, ראשו של ילד אשר מורם במצב של שינה עמוקה יכול ליפול לאחור.
מרכז הכובד – מרכז הכובד הוא נקודה דמיונית אשר מייצגת את אמצע המסה של גוף מסויים. בגוף האדם, במצב של עמידה, הנקודה נמצאת באזור הטבור. נקודה זו משתנה עם שינויי מנחי גוף שונים. אם אדם מרים את יד שמאל למעלה, הוא הרים חלק מהמסה שלו בצד שמאל מעלה ולכן הנקודה הדמיונית, היא מרכז הכובד, תעלה מעלה ושמאלה. כאשר מרימים חפץ קשיח כגון ספר, מרכז הכובד שלו קבוע. כאשר מרכז הכובד קבוע, נושא החפץ אינו צריך להתמודד עם שינויים במנח החפץ ואף לא צריך להשקיע אנרגיה בייצוב.
כאשר מרימים חפץ שאינו קשיח כגון שקית מלאה במים, מרכז הכובד של חפץ זה אינו קבוע. המסה של החפץ כל הזמן שואפת לכיוון כוח המשיכה. כאשר אדם ינסה להרים את השקית עם המים, הם יברחו מבין ידיו וישאפו מטה. לכן, במשך נשיאת חפץ זה, אדם יצטרך בכל רגע לשנות את אחיזתו בכדי להתמודד עם השינויים במנח החפץ.
גוף האדם, כאשר הוא ישן, דומה מעט לשקית המים. האיברים אינם שומרים על נוקשות. ידיו ורגליו יגיבו לכוח המשיכה ולא יתנגדו לו. אזור בטן לא ישמור על נוקשות ויטה גם הוא להתקפל כתגובה לכוח המשיכה. לכן, נשיאת אדם בזמן שינה מצריכה התמודדות עם שינויי מרכז הכובד של האדם הנישא.
לסיכום, מידת הטונוס השרירי והשפעתה על קביעות מרכז הכובד הנם הגורמים העיקריים לכך שנתקשה לנשוא ילד ישן לעומת ילד ער. על מנת להקל על המשימה ניתן להמליץ על נשיאה בה האיברים השונים קרובים אל הגוף ולא רחוקים ממנו (לדוגמה: גו שאינו מוטה הצידה, ידיים הקרובות אל הגוף, ראש שהנו בהמשך לגוף במידת האפשר ולא מוטה הצידה וכדומה). נשיאת הילד במאונך על הכתף במקום במאוזן כל הידיים תפחית את העומס על הגב ותנצל את כוח המשיכה ל"מרכוז" הילד.
ד"ר איתי זיו:
שימש בעבר כסגן מנהל קמפוס "שיאים" במועדון הספורט באוניברסיטת תל אביב, אס"א תל אביב ע.ר
וכמנהל תחום הקורסים למדריכי חדר כושר ומרכז קורסים רבים אחרים.
מומחה לפעילות גופנית ספורט וחדרי כושר.
הוציא לאור את האנציקלופדיה – "עוצמות חדשות, כושר במעגל החיים" שהינו מדריך המקיף ביותר שנכתב בשפה העברית והעוסק בתחום הפעילות הגופנית וחדרי הכושר על כל היבטיהם והמיועד למתאמנים, למדריכים, לבעלי עניין ומודעות הספורט.
הוציא לאור עם ד"ר דרור שגיא את הספר – "במשקל הנכון, פעילות גופנית ותזונה מאוזנת השילוב המנצח". ספר העוסק בתחום אורח חיים בכלל והשמנה – בפרט לכל סוגי האוכלוסייה.
צור קסטל – M.S Sport & Exercise Science . שימש בעבר כמרצה לפיזיולוגיה של המאמץ בקמפוס 'שיאים', המועדון לספורט באוניברסיטת תל אביב, אס"א תל אביב ע.ר.
