חיפוש

בלוג

ראיון עם בוגרת- אסנת ראיין

ראיון עם בוגרת- אסנת ראיין
9 בספטמבר 2019 על ידיMeital

מי את?
אני אסנת, חולקת את חיי בין ניו יורק לישראל. בוגרת קורס פילאטיס מזרן בקמפוס שיאים.


איך הגעת לעסוק בפילאטיס?


לפילאטיס הגעתי כל כך במקרה, שנדמה שאין מקריות בעולם:) עברתי תאונת דרכים עם פגיעת ראש, שיקום של שנתיים. השתקמות נאה הייתי אומרת, אך לא מושלמת. עדיין הייתי חלשה מאוד, בקושי הולכת, מתנשפת, צולעת וחוסר שיווי משקל קשה, זאת בנוסף לבעיות קוגנטיביות שונות. לאחר מכן חליתי בלופוס. לאחר אשפוזים חוזרים של כשנה, בחופשה הראשונה מבית החולים, הלכתי למקום שבו עמית שר מדריכה פילאטיס על ערסלים. לא ידעתי מה זה פילאטיס, אבל המחשבה על לשבת לנוח על ערסל ממש עשתה לי את זה. עמית התחילה להניע אותי כך על הערסלים כשאני בקושי משתפת פעולה אבל משהו בי התעורר פיסית. באחד הימים ישבנו בבית קפה "לחם יין" והיה שם שלט גדול של "מיי מוב פילאטיס":) הפילאטיס הכה בי בשלישית עם תמונה של אלה וינגרטן מתנוססת עליו. אמרתי נעלה ונבדוק וככה נראית אהבה ממבט ראשון. הגעתי כשאני ישובה בכיסא גלגלים, מתניידת בקושי רב, לא מתפקדת, 135 ק"ג של בצקות ועכשיו אני מטיילת בהרים ומקפצת בין המכשירים:) מתפקדת באופן מלא.


ספרי על התהליך שעברת במהלך הקורס


כשהתחלתי את הקורס הייתי קצת בהלם מהדיסוננס של הטוויסט שקיבלו החיים שלי… אז לקח כמה שיעורים לתפוס אוויר ולעמוד בקצב הכללי של הקבוצה המדהימה והמדריכות המיוחדות במינן. הן נתנו לי לקבל את המקום החדש הזה לאט ובסבלנות, בהכלה מלאה למצבי המורכב. הגעתי למצב שכל השבוע רק חיכיתי ליום ראשון להגיע לשיעורים. לנחות אל תוך עושר של מושגים, תפיסה, הסתכלות על תנועה. שילוב כל אלו אל תוך העולם המקצועי שלי שעד לאותו קורס עסק ברובו בפן הרגשי.
ספרי על מקרה מאתגר שהתמודדת בו בהדרכה
אני בוחרת לספר על אישה מסוימת שאני מדריכה, בגלל ההיבט הרגשי והיצירתי שקשור בהדרכתה. היא פוחדת מכאב, בפרט מכאבי שרירים, עד כדי כך שאינה פעילה כמעט כלל, והתנועתיות שלה בהקבלה- מוגבלת. במפגש הראשון, בעודי בוחנת את יכולותיה ומגבלותיה, אני רואה ששרירי הארבע ראשי שלה אינם עובדים כלל, ממש ברפיון. אינה יודעת להפעיל אותם גם כשמנסה, נשימה "קטנה" מאוד, טווח תנועות קטן ומצומם. אני משקיעה הרבה מחשבה בכל תרגיל ותרגיל כיצד להניע אותה בתרגילי הכנה לתרגילי הכנה, בישיבה על כיסא או בעמידה. כל תרגיל ותרגיל אני מתרגמת לפי המגבלות, נעזרת בגומיות וכדור, תנועות קטנות אך מחזקות. הסיפוק כה רב כשאני מקבלת הודעות כמו "מרימה ביחד שתי ידיים ורגליים" או "אני נושמת כל כך הרבה". אני שואפת להגיע אתה לכך שתוכל לרדת במדרגות ולעשות תנועות פונקציונליות ברווחה.


מה את אוהבת בעבודתך ומה הייחודיות שאת מביאה אתך?


אני חושבת שמה שמייחד אותי כמדריכה זה ההיבט הטיפולי. למעלה מעשרים שנה הייתה לי קליניקה טיפולית, נפש-רגש פסיכותרפיה הוליסטית. עם הלימודים להדרכת פילאטיס וההתנסות העצמית שלי בזה, הבנתי שגמישות וחוזק הגוף משמשים ספוג ועוגן לגמישות וחוזק רגשיים. "המיכל יכול להכיל ולעבד" יותר טוב את הסיטואציות הרגשיות. יש קשר הדוק בין תחושה פיסית ונינוחות נפשית, זו מפרגנת לזו. הן משולבות יחד באופן מושלם, פארלליות זו לזו. בדוגמא שהבאתי קודם עם המתאמנת שפוחדת מכאב למשל, אני עובדת בעדינות רבה וכל הזמן מתייחסת לעניין הכאב והפחד ממנו.

חזרה לבלוג

מאמרים באותה קטגוריה

הרשם עכשיו
הרשמה לניוזלטר אנחנו שולחים מדי פעם עדכונים ומידע על קורסים חדשים, תרצו להיות מעודכנים?
כל הזכויות שמורות © לקמפוס שיאים באונ’ תל-אביב 2018 Sogo Digital ui & ux development Sogo Digital
נגישות