עולם מאמני הריצות

הקומפוזיציה (מבנה) של גוף האדם משתנה בעקבותאימונים אירוביים לאורך זמן ובעצם מסייעת בעיצוב הגוףלשם יעילות מכאנית טובה יותר בספורט הספציפי. כמובן שיש להתחשב במבנה הגנטי של האדם וסוג טיפוס הגוף (מזומורף – שרירי, אנדומורף – כבד משקל, אקטומורף – רזה)

מטרות: העלאת המסה השרירית והפחתה בשומנית, מניעה של איבוד מסת שריר, מניעת הירידה בקצב חילוף החומרים, עלייה במסת המינרלים בעצם, שיפור בניצול הסוכר בדם, שיפור בתנועתיות מערכת העיכול, הפחתת לחץ הדם, שיפור בתפקוד המערכת לב ריאה. כל אלה מהווים רשימה

בשנים האחרונות אוכלוסיית הרצים גדלה משמעותית: שבילי הפארקים מוצפים, מרוצים חדשים צצים להם מדי שבוע, קבוצות ריצה חדשות נפתחות, אנשים רבים, שאפילו שנאו ספורט בילדותם, קמים בוקר אחד ומחליטים לרוץ מרתון. נראה שהריצה הפכה להיות אורח חיים של רבים מאיתנו.

במשחקים האולימפיים של 1960, קבע אבבה ביקלה את תוצאת המרתון הטובה בכל הזמנים עד אז כאשר רץ יחף. את ריצת המרתון הוא התחיל עם נעלי ריצה מקצועיות ובשלב מסוים במהלך הריצה זרק אותן למורת רוחם של הספונסרים שלו, וסיים את המרתון יחף.

המפתח לדיון פיזיולוגי במיקסום ביצועים של ריצות למרחקים ארוכים הוא קודם כל ההבנה איפה אנונמצאים בהן ביחס לסף חומצת חלב (סף חומצת חלב= סף אנאירובי =סח"ח).ניתן לקבוע את דופק הסח"ח במדידה ישירה (מדידת ריכוז חומצת חלב בדם כפונקציה של עצימות

שינוי באקלים לפני כ 3 מיליון שנים צמצם את יערות הגשם והסוואנה השתלטה, שינוי זה אילץ אותנו לרדת מהעצים ולהזדקף. נולד Homo-Erectus המעבר לעמידה זקופה איפשר תנועת ידיים חופשית (להחזיק כלים, אוכל, תינוק), איפשר גם הרמת הראש לגובה מה שנתן